באוטובוס????

אוטובוס. קו 825 של 'אגד' מעפולה לת"א ובחזרה אם לדייק, עליו אני מבלה כשליש מיום עבודה ממוצע שלי בשנתיים וחצי האחרונות. במקום לשלם שכ''ד מופקע על שכירות של דירת חדר וחצי מתפרקת בת"א (לא כולל כלום, אולי למעט אוויר לנשימה שעדיין מסופק בחינם) הכסף הולך על נסיעה הלוך-חזור מבירת העמק המתפתחת לת"א הפקוקה שלא נחה לעולם. המיזוג והבידור כלול בתשלום, המקום לרגליים לא תמיד, אבל זה יכול להיות גם בדירה ממוצעת בת"א ;)
בגלל אורח החיים העמוס שלי אני משתדלת להתייעל מבחינת זמנים ומצאתי פתרון לא רע לפחות לדבר אחד: האיפור היומי. הייתי כותבת שמתוקף המעמד והתפקיד שלי בביה"ס אני מחויבת להציג דוגמה אישית לתלמידים והתלמידות ולכן צריכה להשקיע באיפור, אבל זה לא נכון, או לא מדויק בכל אופן. אני משקיעה באיפור היומי שלי שעה בממוצע. לא כי אני חייבת במובן הפשוט של המילה, אלא במובן הרגשי יותר. המשחק עם הצבעים, העבודה עם המברשות והחומרים, כל אלה מספקים לי הנאה, משחק, תרפיה. החלטתי שבמקום להיקרע בין הבחירה להתפנק בעוד שעת שינה בבית לבין להשקיע באיפור מיוחד לקראת המשמרת אני עושה ויתור אחר: נוחות של שידת איפור. אני אורזת לי כל יום נרתיק עם איפור ונרתיק עם מברשות, מכניסה לתיק ומתאפרת בזמן הנסיעה. ממילא אני לא נוהגת, ממילא האוטובוס די ריק בשעות בהן אני נוסעת וכך יוצא שאני זוכה לספסל שלם להתפרס עליו; אז אני מעלה את הדברים אל המושב לידי, פותחת את תיק הקסמים שלי ומוציאה מוצר אחד בכל פעם, זה שאני צריכה באותו רגע, כל השאר נשאר בתוך הנרתיק הרכוס. זה אמנם רחוק מלהיות מצב אידאלי, אבל זה נותן לי תעסוקה לנסיעה שאורכת שעה וחצי במצב טוב ובנוסף מאפשר לי את שעת השינה הנוספת במיטה, שאולי ואולי לא מקלה את הצורך בקונסילר.

פנים נקיות עם העליה לאוטובוס 

כמו תמיד אני מתחילה עם הגבות ולא מוותרת על שימוש בשניים או שלושה גוונים ע"מ לתת משחק צבע ותלת-מימד. 

צורת עבודה ממוצעת בזמן הנסיעה

לאחר מכן אני מחכה לרמזור אדום או העלאת נוסעים כדי לשרטט את חלקה התחתון של הגבה בעזרת צללית הקרם האהובה עלי, שנרכשת מחדש כל ארבעה חודשים לערך.

כמעט כל יום אני נתקלת בגבות מורמות ותהיות כיצד אני מצליחה להתאפר בצורה מלאה בנסיעה, בייחוד על כביש החוף המוזנח יחסית. האמת היא שזה לא מפריע כשאני צריכה לטשטש או למרוח משהו בחופשיות, הרעד לא מפריע ומתרגלים לזה בקלות. האתגר הוא עבודות מדויקות שמצריכות יציבות, מה שלא תמיד קיים ואז העבודה לוקחת מעט יותר זמן. בד"כ בתחנות של נתניה עד צומת הסירה יש תחלופת נוסעים גבוהה יותר ואז עצירת האוטובוס ארוכה יותר ואני מספיקה לעשות פינישים מדויקים לאיפור העיניים. השפתון בד"כ מחכה למראה בחנות ביה"ס, אבל לא תמיד יש לי את הזמן הזה ואז תחנות פנים-ת''א מעולות לזה.

אני מגיעה לעבודה ורוב הסיכויים שהיום שלי יסתיים מאוחר ולא אגיע ליציאה האחרונה של קו 825 לכיוון עפולה ואבגוד במי שמשרת אותי בכזו נאמנות עם קו הלילה 840, שבד"כ מספק לי שעת שינה נוספת בדרך הביתה, אם אצליח להירדם.

אני מניחה שאצל חלק גדול מהקוראים מתעוררת השאלה מה קורה עם האנשים שמסתכלים או איך זה נתפס ע"י הסביבה באופן כללי, הרי זה משהו שבד"כ עושים בבית מול מראת חדר האמבטיה או שידת חדר השינה. התשובה שלי? אני מפסיקה להתעניין במה שאומרים וחושבים סביבי. אני עובדת בשקט, לא מפריעה לאף אחד ולא עושה בלאגן. יש מי שקורא או מתפלל בזמן הנסיעה, יש את האנשים שעובדים על מחשב נייד ויש אותי, שמנצלת שעה מתה של נסיעה מייגעת להתארגנות בוקר ולהנעמת הזמן שחולף. חיה ותן לחיות.

נסיעה טובה, חפשו אותי בין הספסלים.
שלכם תמיד,
טל פיניקס.

הלוק הסופי, שצולם בדרך חזרה הביתה