יום שבת, 13 ביוני 2015

יומני השרוול - חלק ג'

היי היי!


היום אני חוזרת לפרק נוסף בסדרת הפוסטים שמתעדת את הדרך שלי לניתוח קיצור קיבה - שרוול.
בפוסט הקודם הייתי בטוחה שעכשיו אהיה כבר אחרי. אז חשבתי.
מה השתנה מאז? די הרבה מים עברו בנהר. עוד לא עברתי את הניתוח, אתם בטח שואלים למה. התשובה - ביורוקרטיה מטמטמת ומרגיזה. אז מה בעצם היה? המשיכו לקרוא

התכווננתי לניתוח ב'אלישע ועמדתי לקבוע תאריך ל'לאלישע', וקיבלתי הודעה שהרופא שהתחלתי איתו את התהליך מפסיק לנתח שם ואפשר לקבוע רק ב'אסותא'. הלכתי וקבעתי תאריך באסותא, 2.6. הייתה אמורה להיות לי ועדה רפואית מטעם 'אסותא' ב-19.5. יום לפני קיבלתי הודעה מהמזכירה של המנתח שהם מפסיקים לעשות ניתוחי שרוול. בלית ברירה ביטלתי את הועדה ב'אסותא' וקבעתי תאריך חדש ל'אלישע', 10.6. הגעתי להדרכה, התכוננתי נפשית לשינוי המטורף, להליך הפיזי. הגעתי הביתה מאושרת. יום אח"כ קיבלתי שיחה שההתחייבות שהוצאתי מהמושלם לא מתאימה, כי הרופא מנתח רק מספר אנשים מסוים דרך המושלם כל חודש, והמכסה מלאה עד נובמבר. הביטוח הפרטי סירב להוציא לי התחייבות והניתוח בוטל.
יום לפני הניתוח התקשרו לבטל לי את התור. מפח הנפש היה כ"כ גדול, הרגשתי את עצמי מתפרקת נפשית ופיזית, איבדתי עשתונות. צרחתי, בכיתי. כבר חשבתי לוותר ולחזור לסורי, אם לא מנתחים אותי, אני סתם לא אוכל. אני יורדת במשקל בכוח ולא משנה מה. אעשה הכל.

אני לא יודעת איך זה קרה, אבל כשלא היו יותר דמעות לבכות התעשתתי והחלטתי שאני פשוט מחליפה רופא ובי"ח, הפתגם אומר 'משנה מקום, משנה מזל'. תוך כמה שעות אספתי את עצמי והתקשרתי לבי"ח מדיקל סנטר והסברתי את המצב. ביקשו ממני את המידע הרפואי ודאגתי לשלוח הכל כבר באותו ערב. יום אח"כ קיבלתי שאלון למילוי, שלא נשלח משום בי"ח אחר. נשאל שם על המוכנות של המטופל לשנות הרגלי אכילה ואורח חיים, שאלות על המצב הנפשי והתחושות. נדהמתי. בהתחלה חשבתי 'מה לעזאזל', ראיתי שאלון של 5 דפים. אח"כ התחלתי למלא את השאלות והבנתי כמה בי"ח 'מדיקל' הרבה יותר מקפיד ובודק לעומק את מצב המטופל, הרגשתי ממש טוב עם זה.
השאלון נשלח, ובשבוע הקרוב יש לי שם ועדה, שלאחריה אפגש עם מישהי שתעזור לי לבחור מנתח ותאריך. מצאתי 3 רופאים שקיבלתי עליהם המלצות חמות מאוד שעובדים שם, ומאנשים שעברו את התהליך ב'מדיקל' שמעתי שנכנסו לניתוח ימים ספורים לאחר הפגישה עם הרופא, מה שאומר שהזמינות שם מאוד גבוהה. הבשורות הכי טובות - הכל דרך המושלם ואין צורך להפעיל ביטוח פרטי ולהפוך עולמות.
אני ממש מקווה לעבור את הניתוח עד סוף החודש ולחזור לעבוד עד אמצע יולי, אני מתגעגעת לעשיה, לבי"ס 'ירין שחף', לתלמידות שלי שם, שחלקן גם נמצאות איתי בקשר דרך הפייסבוק ושואלות לשלומי. התברכתי באנשים טובים סביבי, זה מחמם את הלב.

עם כל מה שעברתי עד עכשיו, לא פעם עברה המחשבה שהחיים שמים מכשולים מול רגלי ומנסים לסמן לי שזו לא הדרך שלי, לעתים התחושה מתחזקת. אני עדיין לא מוותרת. אולי המכשולים היו לגבי הרופא הזה, או בתי-החולים ש'בניתי' עליהם. אם גם ב'מדיקל' דברים לא יסתדרו, אני אוותר על רעיון הניתוח ואתן כל מה שאני יכולה כדי לשנות הרגלים ללא הניתוח. אבל אני עדיין לא מוותרת על הסכין,עוד לא מיציתי. אני לא מרגישה שיש לי כוחות לעשות את התהליך ללא הדחיפה והעזרה של הניתוח.

הלוואי שיהיה בסדר.

אהבתם את הפוסט? אתם מוזמנים להמשיך לעקוב אחרי בפייסבוק, באינסטגרם,

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה